הדו"ח השנתי של מרכז אדוה בפורמט מצגת Power Point.

 העם דורש, הממשלה מתבצרת

רוב הנתונים מתייחסים ל-2010, שנה של התאוששות מן המשבר הפיננסי העולמי, אך בכל הנושאים מוצגת גם תמונה של כל העשור האחרון.

תגובה להמלצות ועדת טרכטנברג

דברים שלא ייכללו בהמלצות ועדת טרכטנברג

 השתתפות הממשלתית במימון הרשויות המקומיות בהתנחלויות ממשיכה להיות גבוהה מן הממוצע בתוך הקו הירוק

לקראת קידום כלל התלמידים בישראל

תמונת מצב זו מוגשת כשירות לציבור הפעילים. המטה הציבורי תומך במאבקי הדיור ובקריאה למדינת רווחה צודקת. המטה תומך במאבקי הרופאים והמתמחים אך מדגיש כי תיקון פערי הבריאות מצריך תכנית לאומית הרבה יותר רחבה.

הטיעון הפחות משכנע בעד דחיית גיל הפרישה לנשים הוא זה הגורס שהשוויון הפורמלי – חוקים, כללים והסדרים חברתיים זהים לגברים ולנשים – יביא את השוויון המהותי.

בין 2000 ל-2010 גדלה ההכנסה הלאומית ב-33%, אך בעוד שחלקם של העובדים גדל ב-24%, חלקם של המעסיקים גדל ב-44%

תקציר מנהלים

ישראל אינה ממצה את פוטנציאל הצמיחה שלה. מדוע? רבים מפנים אצבע מאשימה אל שיעור ההשתתפות הנמוך בכוח העבודה של גברים יהודיים חרדים ונשים ערביות. המסמך הנוכחי מצביע בכיוון אחר: חוסר האיזון בהשקעות בין מחוזות הארץ השונים ובין יישוביה השונים.

תקציב 2012-2011, על אף שיש בו גם מספר בשורות טובות לנשים, פוגע בקבוצות שונות של נשים

גם אם המשק הישראלי נפגע מן המשבר הפיננסי העולמי פחות מארצות אחרות, ואף שב לצמוח יותר ומהר יותר ממשקים אחרים, האי-שוויון הפנימי המשיך להעמיק.

מהדו"ח השנתי של מרכז אדוה, זכאות לתעודת בגרות לפי יישוב, 2009-2008 עולה כי 79.8% מגילאי 17 לומדים בי"ב; 46.1% משיגים תעודת בגרות; 39.5% יכולים להתקבל למוסד אקדמי.
הנתונים, שהם לשנת 2009, מתייחסים ליישובים עם 10,000 תושבים ומעלה. בשונה מן הנתונים שמפרסם משרד החינוך, המתבססים על שיעור הזכאים לבגרות מתוך הלומדים בי"ב, הדו"ח של מרכז אדוה מתבסס על שיעור הזכאים לבגרות מתוך בני 17 בכל יישוב ויישוב.

הדיון נערך בהשתתפות: ד"ר יוסי דהאן, פרופ' אורית איכילוב, מר אבי קמינסקי, ד"ר מוחמד איבדח, מר מוחמד שוהאנה, ד"ר חיים אילוז-איילון, עו"ד נוגה דגן-בוזגלו ומר קובי עמר

מסמך חדש של מרכז אדוה טוען כי ההפרטה במערכת החינוך הישראלית, לא זו בלבד שהיא מגבירה את האי שוויון אלא שהיא גם חותרת תחת יכולתו של משרד החינוך להנהיג מדיניות חינוכית שתקדם את כלל התלמידים בישראל.

חוק ההסדרים לשנתיים 2012-2011 כולל הצעה להקים מערכת סליקה פנסיונית.
המסלקה תהפוך את המידע הפנסיוני האישי למטבע עובר לסוחר בין חברות ביטוח לבנקים ובין בנקים לחברות ביטוח. ההצעה הופכת את המידע לנגיש יותר לחברות הביטוח והבנקים מאשר לחוסך. יתרה מזאת, היא מפקיעה מן החוסך לפנסיה את השליטה על המידע הפיננסי האישי.

תקציב דו-שנתי פוגע במערכת האיזונים והבלמים שבין הרשות המבצעת והרשות המחוקקת. מאז ימי המאגנה כרטא (1215), פרלמנטים שואבים את כוחם מסמכותם להטיל מסים על האזרחים ומסמכותם לאשר ולממן את תכניות הרשות המבצעת. סמכויות אלה מהוות חסמים יעילים בפני שלטון בלתי מרוסן של הרשות המבצעת.

החידוש הגדול בהצעת התקציב לשנים 2012-2011 הוא הכלל הפיסקלי החדש, המאפשר להגדיל את ההוצאה התקציבית בשנתיים אלה בשיעור של 2.66% מדי שנה.

לכאורה יש כאן בשורה לכל המשרדים שתקציביהם קוצצו בעשור האחרון. למעשה, הגידול התקציבי בשנתיים הקרובות יהיה קטן ביותר, והוא יהיה קטן אף יותר במהלך העשור הקרוב. מדוע?

במסגרת הצעת התקציב והחקיקה הנלווית לשנים 2010-2009 אושרה תכנית רב שנתית להפחתת מסים בין השנים 2016-2011. תכנית זו הינה המשך ישיר של תכנית קודמת להפחתת מסים שיושמה בין השנים 2010-2003.

שר האוצר ציין כי על מנת לעמוד ביעד הגירעון של 3%, יהיה צורך בשנת 2011 בגיוס מסים בסך 5.4 מיליארד ש"ח. כיוון שהממשלה דבקה במדיניות הפחתת המסים הישירים, המקור הסביר של סכום זה הוא העלאת המסים העקיפים – בלו דלק, מס סיגריות ועוד. מסים עקיפים הם רגרסיביים, משום שהם מטילים על עשירים ועל עניים תשלום זהה.

במלאת 43 שנה לשליטת ישראל בשטחים הפלסטיניים, מפרסם היום מרכז אדוה את הדו"ח הדו-שנתי החדש על נטל הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הדו"ח מנתח את הנטל הכלכלי, החברתי, הצבאי, הפוליטי והמדיני של הסכסוך על ישראל.

למרות המשבר העולמי, חלקם של המעסיקים בעוגת ההכנסה הלאומית המשיך לעלות וחלקם של העובדים המשיך לרדת

שר הבריאות (המכונה סגן שר הבריאות) יעקב ליצמן עשה מעשה. הוא נפגש עם נציגי הקואליציה לרפואת שיניים ציבורית והשתכנע שחוק ביטוח בריאות ממלכתי חייב לכלול טיפול שיניים לילדים. הוא לא רק השתכנע אלא גם פעל לממש את החלטתו, על-ידי השגת הסכמת חברי הממשלה לגריעת 65 מיליון ש"ח מהסל הטכנולוגי של חוק ביטוח בריאות ממלכתי לשנת 2010.

הכוחות הדינאמיים ביותר בתחום החינוך מצויים מחוץ למשרד החינוך ולא בתוכו. זו אחת הטענות המרכזיות של הדו"ח: בידול, אי שוויון ושליטה מתרופפת: תמונת מצב של החינוך הישראלי.

תקציר